אסטרטגיית הטיפול האופטימלית כאשר משלבים נוגדי-טסיות עם נוגדי-קרישה פומיים במטופלים עם פרפור פרוזדורים ואוטם שריר הלב או העוברים צנתור, אינה ידועה.

החוקרים בחנו את הסיכון לדימום, שבץ איסכמי, אוטם שריר הלב, ותמותה מכל הסיבות הקשור לנוגדי-קרישה פומיים ישירים (direct oral anti coagulation, DOAC) בהשוואה לאנטגוניסטים של וויטמין K בשילוב עם אספירין, קלופידוגרל או שניהם במטופלים עם פרפור פרוזדורים לאחר אוטם שריר הלב ו/או צנתור.

החוקרים השתמשו ברישום ה- Danish nationwide registries בכדי לזהות מטופלים עם פרפור פרוזדורים שאושפזו עם אוטם שריר הלב ו/או עברו צנתור, בין אוגוסט 2011 ועד יוני 2017, טופלו עם OAC בשילוב עם נוגדי-טסיות.

בוצע מעקב אחרי המטופלים במשך 12 חודשים או עד לתוצא, סוף המחקר או מוות. הסיכונים האבסולוטיים הסטנדרטיים הוערכו על בסיס רגרסיית cox ספציפית לתוצא המותאמת לגורמים תורמים פוטנציאליים. השפעות הטיפול הממוצעות הושגו כהבדל אבסולוטי בסיכון בסיכונים ב-3 חודשים ו-12 חודשים תוך שימוש בפורמולת g.

סך הכל, 3,222 מטופלים נכללו באוכלוסיית המחקר, מתוכם 875 (27%) טופלו עם אנטגוניסט של ויטמין K + נוגד-טסיות יחיד (single antiplatelet therapy, SAPT),י595 טופלו עם DOAC + DAPT,י1,074 (33%) טופלו עם אנטגוניסט של ויטמין K + שני נוגדי-טסיות (dual antiplatelet therapy, יDAPT) ו-678 (22%) טופלו עם DOAC+DAPT.

לאחר 3 חודשים, נמצא הבדל מובהק בסיכון האבסולוטי לאוטם שריר הלב הקשור ל-DOAC+SAPT בהשוואה לאנטיגוניסטים של ויטמין Kי + DAPT. יDOAC+DAPT נמצא כקשור לסיכון מופחת לדימום (ARD בשלושה חודשים -1.96%, רווח בר-סמך 95%: -3.46% עד -0.88%), ללא הבדל מובהק בסיכון האבסולוטי לתמותה מכל הסיבות, שבץ או אוטם שריר הלב.

לסיכום, באוכלוסיית מטופלים עם פרפור פרוזדורים עם אוטם שריר הלב ו/או לאחר צנתור, החוקרים מצאו כי DOAC בשילוב עם DAPT קשור לירידה משמעותית בסיכון לדימום והגנה תרומבואמבולית דומה בהשוואה לאנטגוניסטים של ויטמין K בשילוב עם DAPT.

מקור: 

Sindet-Pedersen, C. et al. (2018) Journal of the American College of Cardiology. 72(15)

נושאים קשורים:  מחקרים,  פרפור פרוזדורים,  נוגדי טסיות,  נוגדי קרישה,  אוטם שריר הלב Atrial fibrillation,  antiplatelets,  anticoagulation,  myocardial infraction